אפילוג- העורב ריחף בניחותה, מדלג בקלילות מתרמיקה לתרמיקה, מתענג על זרמי האוויר החמים.
אדם חד עין במיוחד, אולי היה מבחין בדבר מה משונה בעורב. אולי זה היה השיער, הנשפך בצורה כה לא טבעית, או אולי המקור התזזיתי במיוחד.
יצור בעל בינה מסויימת, אף אם לא גדולה במיוחד, היה אולי מבחין בקשר הדק שבין המאורעות האחרונים, לבין הופעת העורב.
אך כאן, בשטחים המתים של היבשת המסתורית הידועה בשם 'פנדריה', לא היה אדם חד עין או איש פיקח. לא היה דבר. רוח קרירה החלה נושבת ככל שהצפין העורב ונראה היה שמסעו יסתם בקול ענות חלושה, אך לפתע, כמעין אחוז דיבוק, צלל העורב במהירת, מאיץ מרגע לרגע.
ממש לפני הקרקע, בלם, והחל מתרומם בשנית קלות. אז, ראה את שחיפש והתקדם לעברו.
מדורה בערה בקלילות ולידה יושב אדם ראשו כפוף, מכוסה ברדס כבד.
העורב נעצר קרוב לקו האור של האש ולאחר שנייה עמד אדם במקום הציפור.
הוא היה מבוגר, בעל שיער שיבתי, מחזיק מטה בידו.
"חשבנו שנהרגת. כולם חשבו. אני מודה, אפילו אני."
האיש בעל הברדס גיחך קלות. "מראה עין יכול להטעות, לא כך מדיו?"
עכשיו היה תורו של האיש המבוגר לחייך. "אמת" אמר "אתה חושב לחזור? הם מתגעגעים אלייך... הגמד יושב ימים כלילות בוהה בשמיים..."
האיש הרים פניו והביט השמיימה, כשצל המדורה מרקד על עיניו.
"השמיים בהירים מדיו. היום יפה. אלכסטראזה מרוצה." הוא הביט ברב-מג ולחש "אין לי מקום בניהם עוד. כעת, סיימתי את היעוד שהבאת לי לפני שנים. שורר שלום בין הברית לשבטים וגור לא קיים עוד. אני את חלקי מילאתי."
מדיו הנהן. "ומילאת היטב, אני חייב לציין. אך שנינו יודעים שהברית לא תאריך ימים... וכך גם השקט ששורר באזארות'..."
האיש בעל הברדס גיחך. "חשבתי שאיבדת את כוחות ראית העתיד שלך קוסם"
הרב-מג גיחך ואמר "לכולנו יש סודות, לא ככה שאמשאמן?"
השאמאן קם על רגליו והניף יד, שני הזאבים הגדולים נסוגו מן הצללים בהם הסתתרו ונעלמו לעולם האחר. ברדסו נפל אחורנית כשעשה זאת, ושיער ארוך, לבן וגלי נשפך על גבו.
"אכן כן, רב-מג. לכולנו יש סודות." ואז, השאמאן שינה את צורתו לצורת דרקון-סערה ענקי, והתעופף משם, משאיר את הקוסם עומד ומביט, ומחייך.
--------------הסוף------------------------------
